על קשב וריכוז

מהם בעיות בקשב וריכוז?

אחת התופעות ההולכות ומתרחבות ללא גורם אחד שאפשר להצביע עליו, היא תופעת הקשב והריכוז.

זה מתחיל מילד מפריע.

הורים רבים נתבקשים ע”י המסגרת, בד”כ ביה”ס אך לעיתים כבר בגן חובה, לקחת את הילדים לאבחון כדי לגלות אם הם סובלים מתופעה שכיחה הנקראת ADHD.

בשפת העם – הפרעת קשב וריכוז.

אותם הורים, רבות נכנעים למכבש הלחצים הדידקטי והסביבתי ונותנים לילד את אחת ממגוון התרופות המעוררות מסוג מתילפינידאט המשווקות בשם המסחרי רטלין או קונצטרה.

מהי אותה תופעה שעד לפני כמה עשרות שנים כלל לא הייתה מוכרת,

והיום מהווה אחד מהנושאים המעלים שאלות חינוכיות, בריאותיות, ואפילו פילוסופיות?

ראשית נסביר בקצרה מה היא לא הפרעת קשב וריכוז.

אגב במושג הזה למשמעות המילים “קשב” ו”ריכוז” משמעות זהה, ולכן נסתפק בצמד המילים הפרעת קשב.

הורים נוטים להתבלבל (וגם מטפלים לעיתים) בין שתי “כוכבות עולות” בשנים האחרונות:

1. הפרעת קשב (עם או בלי היפראקטיביות ואימפולסיביות)

2. ליקויי למידה

כאשר פונים הורים, (בד”כ בתלונה שהילד תת-הישגי בלימודיו) חשוב מאוד להבין על איזו תופעה מדובר.

במקרים רבים ישנה תמונה משולבת של הפרעת קשב וליקויי למידה גם יחד. (בעגה מקצועית- “קומורבידיות”)

אז תחילה לקות למידה –

זו באה לידי ביטוי ב-3 סוגים של פערים:

פער בין היכולת הכוללת של הילד ובין רמת תפקודו בפועל,

פער בין הרמה המצופה מהילד בהתאם לגילו או לכיתה בה הוא לומד לבין רמתו בפועל,

ופער בין יכולותיו של הילד לבין עצמן.

המונח “לקות למידה” מורה על ליקויים בתהליכי הרכישה של מיומנויות יסוד- קריאה, כתיבה או חשבון, והם יוצרים לקויות בשם דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה בהתאמה.

לקות למידה היא נושא מרתק, אך בה לא יעסוק מאמר זה. לקות למידה דורשת טיפול כגון הוראה יחידנית, הוראות הדרכה ללמידה ועוד שיטות רבות אחרות,

אך כשהיא עומדת כתופעה בודדת אצל הילד, היא אינה מטופלת באמצעים תרופתיים או צמחי מרפא.

למעשה המפתח להבדיל בין לקות למידה לבעיית קשב טמון ביכולת ההבנה של הילד.

ילד עם לקות למידה, מרוכז ככל שיהיה, לא יצליח להבין טקסט. בעוד שילד עם הפרעת קשב לא יבין את הטקסט פשוט כי הוא לא מרוכז, אם ימצא ביכולתו להתרכז לכמה רגעים, יבין את הטקסט בקלות.

ADHD

(Attention Deficit Hyperactivity Disorder), זו נחשבת לאחת ההפרעות השכיחות בקרב ילדים, והיא מתבטאת בקשיים ניכרים בקשב ובריכוז, בהתנהגות אימפולסיבית ובפעלתנות יתר.

הפרעת ADHD היא אוסף של סימנים המתבטאים בדרגות חומרה שונות.

לעיתים נלוות אליה הפרעות נוספות.

מקובל כיום להתייחס ל-ADHD כהפרעה נוירו פסיכיאטרית בילדים המתבטאת בסימנים מוקדמים ולא מקובלים מבחינה חברתית של מופרעות, אימפולסיביות, וחוסר ריכוז המתבטא בד”כ לפני הגיל 7.

לגבי אנשים רבים, סימנים אילו לא שככו ונמשכו גם לאורך חייהם הבוגרים.

הכרה בעובדה זו הפכה את התופעה לכרונית וחשוכת מרפא, ולמרות שהאטיולוגיה שלה לא מובנת בצורה מלאה, ישנה הסכמה כללית כי מקורה בגורם ביולוגי היוצר לקות נוירולוגית ודיס פונקציות של הקורטקס הקדמי במוח שאחראי על ההוצאה לפועל של תגובות.

לאותם סובלים מההפרעה ניכר כי חסרים שיקול דעת הגיוני, תכנון מראש, עיכוב התנהגויות, ולקיחת החלטות.

אף פחות מכך ידוע על גורמים סביבתיים המשפיעים על התפתחות ההפרעה, ועל הדינאמיקה שלה. מחקרים מבוססים הראו כי ADHD קשור למגוון תופעות קליניות נוספות:

דיכאון עמוק, הפרעות ביפולריות, וחרדה כללית. לעיתים הפרעה זו גם קשורה בהתנהגות אנטי חברתית ועבריינית.

יש קשר גם כן בין ADHD להתמכרויות, שימוש בסמים ותלות בתרופות.

היא אחת התופעות הנפוצות ביותר הקיימות בילדות והיא משפיעה על 3-10% מהילדים בגיל בית הספר.

ישנם כ-20 סימפטומים לאבחנה

אי תשומת לב לפרטים, קושי בשמירה על תשומת לב, הפרט נראה כאילו אינו מקשיב, לא מסיים עבודה עד הסוף, קושי בארגון משימות ופעילות, 

נמנע מפעילויות המצריכות מאמץ מחשבתי, מאבד דברים הנחוצים למשימות או פעילויות שונות, שכחן בכל הקשור לפעילויות יומיומיות.

בהיפראקטיביות- מכווץ אגרופיו או כפות רגליו בחוסר סבלנות או זז באי נוחות בכיסאו, עוזב את כיסאו בכיתה, מתקשה לשחק בשקט, רץ ללא סיבה או מטפס, משדר תחושה של אי שקט לעיתים קיצוני, נראה ממהר או “על קוצים”.

באימפולסיביות- מתפרץ בתשובות לשאלות, מתקשה לחכות בתור, מפריע בדברי אחרים מתפרץ או מדבר ללא הרף.

ADD

(Attention deficiency disorder) גם היא תופעה שיכולה להגיע עם או בלי היפראקטיביות, היא נפוצה יותר אצל ילדות מאשר אצל ילדים.

ילדים אילו מתוארים כחולמניים יותר ופעילים פחות מהממוצע, אדישים במקצת או נטולי מרץ, מתקשים בלמידה ותת-הישגיים, פחות תוקפניים ופחות דחויים ע”י בני גילם, לעומת הילדים עם ADHD.

הפרעת הקשב מתבטאת ב-4 תפקודי קשב שונים:

1. קשב מתמשך- משך הזמן שהפרט יכול להתמקד במשימה תוך שמירה על רמת ביצוע עקבית.

לדוגמא: הקראת שמות בכיתה, בה ילד נדרש להמתין בריכוז עד להגעת שמו.

2. קשב בררני- היכולת להתמקד במידע רלבנטי, חזותי או שמיעתי, תוך התעלמות מגירויים אחרים.

לדוגמא: היכולת של הילד להתרכז במבחן נוכח רעש ילדים המשחקים במגרש המשחקים מחוץ לכיתה.

3. הפניית קשב- היכולת של הילד להיות קשוב לגירוי מסוים, להתנתק ממנו ואז להעביר את הקשב לגירוי חדש, ואז לשוב לראשון באותה רמת קשב.

לדוגמא: ילד שדעתו מוסחת משיעורי הבית לכמה שניות מתקשה לחזור למלאכה, לא זוכר באיזו נקודה עצר או מה למד עד רגע ההפרעה.

4. בקרת קשב- מערכת של בקרת על האחראית על היכולת לארגן, לתכנן פעולות מורכבות, להשתמש במשוב פנימי וחיצוני ולהתמודד עם מצבי קונפליקט של תגובות.

לדוגמא: להבליג על גירוי מרגיז מתוך החשש העתידי מהסנקציה.

כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו בין שורות אילו, הרי מי לא מאבד ריכוז מפעם לפעם במצבים כאילו ואחרים.

ההבדל המרכזי הוא, שאותו ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז, גם כשינסה למרכז את כל תודעתו, תוך מספר רגעים היא תחמוק.

מיתוסים בהפרעת קשב

“אבל בסדרות טלוויזיה הוא מרוכז בלי שום בעיה..”

לילדים הסובלים מההפרעה לרוב אין בעיה של אינטליגנציה (ולהפך, יש הרבה מחוננות בקהילה זו), והם קולטים דברים במהרה כמו הרבה ילדים כיום.

הבעיה של הקשב היא היכולת להתרכז בגירוי אחד לאורך זמן, והטלביזיה לא דורשת לעשות זאת.

מגוון הגירויים המתחלפים על המרקע הוא עצום,

ולמעשה הילד לא נדרש להשקיט את מערכת העצבים שלו כדי לצפות בפרק שלם מהסדרה האהובה עליו, ולהראות מרותק.

“גם אני הייתי כזה כשהייתי בגילו. הושיבו אותי בכוח והצלחתי”

אע”פ שהתופעה היא אכן תורשתית, והרבה הורים שהיו לא מאובחנים בעבר רואים את עצמם בקשיי ילדיהם,

יש לזכור שהזמנים השתנו.

מערכת החינוך הקונבנציונאלית יותר הישגית ויותר עמוסה מבעבר, ישנה פחות סובלנות במסגרת כללית, והדרישות מהילדים עולות כל הזמן.

מה גם שלתופעה יש דרגות חומרה שונות, ויש מצבים שבהם אפשר להושיב ילד ללמוד, פשוט כי ההפרעה שלו מאפשרת, ויש מצבים שלא, ויש צורך בעזרה מבחוץ.

הטיפול הטבעי בבעיות קשב וריכוז

נכון להיום, לא ניתן “לרפא” את ההפרעה,

ויש הוכחות לכך שמבוגרים שאובחנו כבעלי הפרעת קשב לא נרפאים ממנה אלא מצליחים לפתח מיומנויות המעדנות את ביטוייה.

כשמשלבים צמחי מרפא, ניתן בכל שלב וגיל לחיות בשלום יחסי עם הפרעת קשב או היפראקטיביות,

ולהשתמש בצמחי המרפא בתחילת הטיפול בצורה אינטנסיבית יותר ואח”כ בעיקר בתקופות של מבחנים, לחץ בעבודה, בימי ביה”ס וכדומה.